הדור הקודם מתחיל להגיע למסקנתו, ואיתו אנו מברכים על עידן חדש של נאמנות חזותית ועוצמה טכנית. כעת לאחר שהושקו PS5 ו- Xbox Series X, הצרכנים מוכנים להתחייב להתרגשות מה ייצא מהדור הבא.
עם זאת, הצוות ב- ReviewsExpert.net עדיין לא מוכן להמשיך הלאה. הצטרף אלינו, כשאנחנו נזכרים בכמה ממשחקי הווידאו הטובים ביותר שיצאו לאור במהלך שבע השנים האחרונות. וכן, משחקי נינטנדו סוויץ 'נחשבים, במיוחד כאשר אנו עשויים לקבל את המתג החדש של נינטנדו במוקדם או במאוחר.
- ראה את משחקי המחשב הטובים ביותר ואת משחקי המחשב הטובים ביותר של Xbox Game Pass שיש לשחק כעת
- בדוק את משחקי Xbox Series X ומשחקי PS5 שאושרו עד כה
- עיין בסקירות שלנו על ה- Xbox Series X ו- PS5
בדם
FromSoftware לא היה זר לפיתוח יצירת מופת לפני שחרורו של Bloodborne. עם השקת נשמות השד והנפש האפלה, החברה הוכיחה את עצמה כמסוגלת להציג עולמות בולטים ודמיוניים מלאים בסודות קודרים. זמן קצר לאחר מכן, היה ברור שהידטאקה מיאזאקי וצוות הפיתוח המבריק שלו יהפכו לכמה מהמוחות המכובדים ביותר במדיום.
כאשר Bloodborne הושק בשנת 2015, הוא רק הגביר את ההוקרה יוצאת הדופן של FromSoftware, והחדיר למבקרים תחושה מפחידה להפליא ללא צורך בפחדי קפיצה או ריגושים זולים. במקום זאת, המיקוד שלו טמון באימה אטמוספרית, מעייף את השחקן בספק עצמי מהתפיסה הקלה ביותר של חושך, יערות וקתדרלות דמויי מבוך, תפאורה מתה של לוברקטינית גוועת בחוסר תקווה, וכפפה של חיות חסרות רחמים שיכולות לקרוע אותך בקלות איבר מאיבר (דפוק אותך, לודוויג). חלק מהאלמנטים האלה לא מבדילים את זה רחוק מדי מכותרות Souls אחרות, אבל Bloodborne מתגאה בעולם הזכור ביותר שחקרתי.
לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שעברתי בשערים החלודים של בירגנוורת '. חתרתי את דרכי בין חרקים בגודל אנושי שמתפורר ועמדתי מאחורי גדר אבן שחוקה, ומשקיפה על אוקיינוס עצום המשקף יפה את דמותו הזוהרת של הירח. עליתי במעלה מצפה עמום, הגעתי לפסגת האוניברסיטה הנטושה מזמן כאשר איש זקן אילם ישב על כיסא גלגלים מחווה לעבר קצה הבלתי מוגן של מרפסת. צעדתי כמה צעדים קדימה והבטתי מטה לכיוון האוקיינוס, והודתי מה יכול להיות רק נפילה למוות שלי. לאחר שמיציתי את כל החלופות האחרות, הורדתי באומץ צעד אחד מהקצה וצנחתי בים. הופעתי בתחום ערפילי, אור ירח, פנים אל פנים עם עכביש זוהר ענק.
רגעים כאלה אף פעם לא באמת עזבו אותי, אפילו חמש שנים אחרי המשחק הראשון שלי במשחק. האם בחנת פעם ציור מעורר מחשבה וחשבת: "אני רוצה לחיות בעולם הזה, לראות מה מסתתר מאחורי המסגרת, לחקור מעבר לפרספקטיבה הצרה הזו."
ניתן לדמות כל זיכרון שיש לי מ- Bloodborne להגשמת התחושה הזו. אתה לא משקיף. אתה אחד מתושביה, הנאבקת לשגשג בסיוט בשלה עם חיות ואנשים, ששניהם לא ניתנים להבחנה לאורך כל הדרך.
ראוי שאירועי המשחק יתרחשו במהלך לילה אחד, מכיוון שהוא מגבש את התחושה החולפת של להיות אסיר לחלום בלתי נגמר. זה יהיה הלילה המפרך ביותר בחייך, אבל אם תוכל להמשיך עד הסוף, לעולם לא תשכח את הזמן שלך עם Bloodborne.
- מוחמד טבארי, מתמחה
חלומות
מולקולת המדיה קיבלה מקום מיוחד בלבי במשך למעלה מעשור. אחרי הכל, LittleBigPlanet הוא המשחק החשוב ביותר ששיחקתי. זה הראה לי את הפלא של שיתוף פעולה קהילתי המבוסס על מערכת יצירה שאפשרה לילדים כמוני להתבטא. שום דבר לא היה מיוחד כמו לקפוץ למצב יצירתי ולבנות עולמות מוזרים ומערכות היגיון עם חברים.
בכל פעם שניסיתי רמה חדשה, הרגשתי שאני מנווט את הדמיון של מישהו אחר. כשהייתי ילד, שיחקתי כל הזמן העמדת פנים עם חברים. השתמשתי במכוניות, דמויות פעולה וכלי צעצוע כדי לשחק תפקידים או לספר סיפורים מצחיקים. LittleBigPlanet הניחה בידי את הכלים כדי להפוך את זה ליותר מסתם פנטזיה, והיא עשתה זאת בדרכים שקל היה להבין לילד בן 11.
חלומות היא כיצד מדיה מולקולה לקחה את הרעיון הזה הלאה. במקום להיות תקוע רק בחלל 2.5-ממדי (LittleBigPlanet היה דו-ממדי אך אפשר לך לנוע בין שלוש שכבות), Dreams מתפקד בתוך 3-ממדים. היא ממשיכה במגמה להיות קלה יחסית להבנה, אם כי להודות, היא אינה נגישה כמו LittleBigPlanet. אפילו אז, זה מעורר השראה לראות אילו יצירות מדהימות ילדים עשו.
העובדה שאתה יכול פשוט לקפוץ ולהתעסק בלי צורך בהכשרה מוקדמת רבה כדי ליצור מיני משחק היא יפה. אני ממש שמח ש- Media Molecule ממשיכה ליצור משחקים כאלה, ואני נרגש להפליא לעתיד החלומות.
- מוחמד טבארי, מתמחה
אל המלחמה
התבגרתי וזה נחמד לדעת שגם כמה מדמויות משחקי הווידאו האהובות עלי מתבגרות. מקרה לדוגמה, קראטוס בערך האחרון של God of War. במקום הלוחם המופעל בזעם עם המקרה הגדול ביותר של אבא הנושא את הצד הזה של הפנתיאון היווני, נקבל גיבור מהורהר יותר ומתחרט. ולא רק גיבור, אבא. לא, זה לא אותו קראטוס, שבאמצעות לחיצות כפתורים מתוזמנות, אירח שלל פילגשים יפים או נטש את מקומו בשדות אליסיום ודחף את בתו האהובה הצידה למלחמה עם האלים. לא, זהו קראטוס המתאבל על אשתו ומנסה סוף סוף לתקן את הדבר האבהי הזה עם בנו אטראוס. אבל בנאדם, זה קשה.
כשהשניים יוצאים למסע אחר מילוי הבקשה הסופית של יקירם, מהר מאוד מתברר שלקרטוס ולאטראוס יש חלק גדול בפנתיאון הנורדי. ובעוד שני הגיבורים מבצעים את מסעם המקיף את התחום, אתה רואה קרטוס שונה בתכלית. אין ספק, הוא משאיר עקבות מרשימות של גופות שבורות בעקבותיו, אך הוא גם עובד עם בנו הצעיר שיש לו בעיות רציניות להתחבר אליו (כלומר ברצינות, כמעט חשבתי שקוראים לאטראוס הוא בוי). בנוסף, אל המלחמה הכותרת, מתמודד עם חרטה רצינית על הריגת אביו ומנסה בכל כוחו לשבור את קללת הדורות הגדולה הזו.
בסופו של דבר, קראטוס התבגר. וכמו האני שלי בן 40, אין לו את כל התשובות. ובכל זאת, הוא התבגר וחכם ומצא דברים חשובים יותר להילחם עליהם במקום חרדת נעורים ואומץ. הוא נלחם על המורשת ועל רקע תואר כל כך מדהים מבחינה ויזואלית. מרגש לראות דמות כל כך איקונית עוברת כל כך הרבה צמיחה
- שרי ל 'סמית', עורכת ראשית
אופק אפס שחר
אלוווווווו! המנודה, הלוחם, הזוג והמושיע, אלוי ומשחקי גרילה מפתחים לקחו אותנו לא מעט בנסיעה עם Horizon Zero Dawn. עם דינוזאורים רובוטיים ענקיים ושרידי עולם הרוס, Horizon Zero Dawn לא היה דומה לשום דבר שגיימרים ראו אי פעם ביותר מאחד. לא רק ההנחה הייתה מצוינת, אלא שהמשחק גם סימן את השקת הפלייסטיישן 4 פרו ושל הצעד הראשון הרשמי של סוני למשחקי 4K. והמשחק לא אכזב.
מהרעמה האדומה הלוהטת של אלוי הנושבת ברוח, ועד נצנוץ מעטפת המתכת של שן טעינה בצהריים גבוהים, ועד לצבע הצבע הפתאומי מפרחי המג'נטה המנקדים את המישורים השרועים, Horizon Zero Dawn הוא משחק יפהפה בהחלט. בין אם היא נכנסת למערכה כדי להציל את העולם הנוכחי שהתרחק ממנה ובין אם היא חקרה את חורבות העולם הרעוע שבסופו של דבר הוליד אותה, ה- PS4 Pro הציג הכל בצורה מופלאה ב -30 פריימים לשנייה ב- 4K. וכן, זה נראה כרגע זעום, אבל בשנת 2016 זה הניח את הבסיס ל- 4K, 120 fps שאנו צופים ליהנות ממנו בפלייסטיישן 5.
אבל גרפיקה יפה בצד, Horizon Zero Dawn הוא בולט בין ז'אנרים של הרפתקאות אקשן בגוף שלישי. המשחק שילב גאדג'טים חלקלקים, חידות מעניינות ומערכת יצירה ייחודית, והרגיש מוכר אך זר. והסיפור על פיתוליו הרבים גרם לי ללחוץ על אף המוני בעלי החיים הטכנולוגיים העצומים ובני אדם עוינים העומדים בדרכו של אלוי. זה משחק שאני ממליץ עליו מכל הלב כשמישהו מבקש ממני את רשימת החובה שלי. ועד להופעת הופעת המערב האסורי האסורה, היא תישאר ברשימה הזו לזמן מה.
- שרי ל 'סמית', עורכת ראשית
אגדת זלדה: נשימת הטבע
מה אני יכול להגיד על המשחק הטוב בעולם הפתוח בכל הזמנים? כמו מספר משחקים מהדור האחרון, The Legend of Zelda: Breath of the Wild מסר הצהרה, והאמירה הזו הייתה "כך צריך לשחק משחקים פתוחים". זהו ללא ספק אחד המשחקים הכי סוחפים ששיחקתי בזכות העולם המדהים שלו. בכל פינה יש מה לגלות. בניגוד לעולמות פתוחים רבים, זה מלא חיים, וזה אפילו מרגיש פעיל, כאילו זה ממשיך להתקיים מעבר לנוכחותך.
בפעם הראשונה במשחק עם עולם פתוח, לא הרגשתי שיש לי המון עבודה עמוסה. עם Breath of the Wild, זה היה יותר על ההרפתקה ולחקור את העולם סביבי. בחרתי את המסלול שלי, בעוד משחקים אחרים פורסים הכל לפניך, כך שזה פחות קשור לחקר ויותר להשלים חבורה של משימות שרירותיות. זה השפיע בצורה כה מדהימה שמספר משחקים ניסו לחקות את העיצוב שלו, כמו Genshin Impact ו- Immortals: Fenix Rising. הם לקחו את החיקוי לקיצוניות אפילו אם חיקו במידה מסוימת את סגנון האמנות שלו, ולמרות שהם אולי לא יגיעו לאותם צלילים גבוהים, עולם הפתיחה הסוחף של Breath of the Wild נותן למפתחים דוגמא מצוינת כיצד צריך להרגיש עולם פתוח .
- רמי טברי, כותב צוות
האחרון מאיתנו חלק ב '
The Last of Us Part II הטביע חותם על תעשיית המשחקים שהדהדה לא רק בדור הזה, אלא בכל דור לפניו. הכלב השובב לקח כיוון שאף אחד לא ציפה לו, מה שזעזע טרופים סיפוריים ומספר מעריצים פרועים. זה בקלות המשחק הטוב ביותר ששיחקתי הודות לסיפור הסיפורים העמוק, המטריף את המעיים והמשחק הסוחף.
The Last of Us Part II הוא ארוך ומתיש, אבל זו הנקודה. אתה יורה, דוקר ומעיים את כל מה שאתה רואה, הכל בשם הנקמה. אבל כעבור זמן מה אתה שואל את עצמך מדוע אתה עושה מה שאתה עושה. אחר כך אתה משכנע את עצמך שהגעת עד כאן, כבר שטפת את עצמך בדם רב זה. פשוט תמשיך. ואז הכלב השובב פוגע בך כמו משאית, ואז הם עושים את זה שוב ושוב עד שאתה מקבל צרור זועם של רגשות מעורבים.
המשחק הזה לא מתאים לכולם. יש כאב וסבל שלא רק נגרמים לדמויות אלא גם לך כשחקן. או שזה משהו שאתה ממהר לסיים רק כדי לראות מה קורה או משחק שתצטרך להניח אחרי כמה שעות רק כדי לקחת הפסקה נפשית.
בלי קשר לרגשותיכם לגבי כיוון הסיפור, אינכם יכולים להכחיש כי The Last of Us Part II הוא כיתת אמן באנימציה. כל פרט הוא פשוט מרתק. צפייה באלי שדה מפשיטה את נשקה ליד שולחן עבודה היא חווית משחק הווידאו הטיפולית ביותר.
- רמי טברי, כותב צוות
המכשף 3: ציד פרא
לסדרת וויצ'ר תמיד יהיה מקום מיוחד בלבי, אבל The Witcher 3: Wild Wild? שטויות, איזו נסיעה. בין בחירות הדיאלוג האפי ובין דיאלוגים משכנעים למוזיקה המהפנטת ועיצוב העולם המדהים, קשה שלא להתאהב במשחק הזה.
היופי ב- The Witcher 3 הוא שאין ברירה A או B. לרוב, ישנן מספר דרכים שבהן מסע יכול להתפתח ובדרך כלל אין אף אחד שמסתיים בצורה אובייקטיבית יותר מהאחר (מלבד הסיום הכללי הרע הזה). כמו העולם האמיתי, אין דבר כזה שחור ולבן, ולכן המכשף מאתגר את הקוד המוסרי שלך. לראות מישהו מקבל החלטות ב- The Witcher 3 יכול לספר מאוד על האישיות והאתיקה שלו.
כן, זה ארוך ככל הגיהינום, והקרב הוא לא הטוב ביותר, אבל הכתיבה מפתה להפליא ומשחק הקול המיומן גורם לכל רגע להרגיש שאתה צופה בדרמת טלוויזיה פנטזיה. אם אתה מצליח להגיע ל- DLC, תוכל לחוות כמה ממאבקי הבוסים הטובים ביותר במשחק כולו.
- רמי טברי, כותב צוות
האנטר מפלצת: עולם
האנטר מפלצת היא אחת מסדרות משחקי השיתוף האהובות עלי, וזה היה המשחק שהשקעתי הכי הרבה שעות בדור האחרון (אל תשפטו אותי).
זה מזכיר לי את Souls Dark במובנים רבים בשל הקושי הקשה שלו, אבל זה תוכנן לחלוטין כחוויית שיתוף פעולה. לצוד מפלצות זה קשה, ותמיד עדיף עם חבר, אולי אפילו שלושה. כניסה זו לסדרה מתהדרת לא רק בגרפיקה מדהימה ובמכניקת משחק מעודנת, אלא גם בחוויה יעילה הפותחת את זרועותיה בפני עולים חדשים ותיקים כמוני.
אם אתם מחפשים אקשן אינטנסיבי, חגיגות טחינה אפית והיכולת ליצור חתול מקסים כבן לוויה שלכם, Monster Hunter World הוא המשחק בשבילכם. אה, ו- DLC הקשור לקרח? ובכן, זה ישלח את התחת שלך ישר לטונדרה קשה לעוד קצת כאב וסבל. מדירוג נמוך עד דרגת מאסטר, מפלצת האנטר: העולם אינו מחזיק אסירים. והחלקים הקשים ביותר הם כאשר אתה מקבל קרוסאוברים אפיים, כמו הבמהות הידועה לשמצה של Final Fantasy.
- רמי טברי, כותב צוות
הילוכים 5
הדור הקודם לא היה אדיב מדי כלפי מיקרוסופט, אך Gears 5 הוא יורה מצוין מגוף שלישי המבוסס על כיסוי. לא רק זה, אבל אפשר לטעון שזהו משחק Gears of War הטוב ביותר בזכות סיפור הסיפורים המעמיק שלו, סביבות עולם פתוח ויפות ודמויות אמינות.
היו לי ספקות בהתחלה, במיוחד אחרי שראיתי את טריילר החשיפה המשעמם ושיחקתי ב- Gears 4, שהוא נמוך בדירוג Gears שלי. עם זאת, שינוי המשחק והנכונות של Gears 5 לחפור לעומק ולספק סיפור שמטלטל אותך עד היסוד הופך אותו לכניסה מספקת במיוחד לזיכיון.
אם הקמפיין הוא לא הדבר שלך, אל תדאג, ל- Gears 5 יש גם מצב משחק בשם Escape, הלוכד אותך בקן נחיל ומאלץ אותך להילחם בדרך החוצה תוך זמן מוגבל. זה סופר אינטנסיבי ודרך נהדרת לחוות גירס עם חברים. יש גם מצב Horde ואינספור מצבי PvP כדי להעסיק אותך.
- רמי טברי, כותב צוות